בגלל מוקדמות יורו 2012 כל הארץ כמרקחה. נבחרת הכדורגל, שהיא הנבחרת הכי כושלת בכל הזמנים, לא מפסיקה לייצר כותרת מחוץ למגרש לצד אכזבות בלתי פוסקות על המגרש. ברוב המקרים החיצים מופנים למאמן ולעיתים רחוקות גם לשחקנים.
וכך גם עכשיו המאמן הצרפתי פרננדס נאלץ לקרוא בעיתונים או לשמוע ברחוב שאין לו מושג בכדורגל.
האומנם? יכול להיות שמי שאימן בליגה הראשונה בספרד ובליגה הראשונה בצרפת ונחשב לשחקן עבר גדול אין לו מושג בכדורגל? החברים צריכים לזכור שגם מאמנים אחרים דוגמת דרור קשטן (המאמן הכי מעוטר בליגה הישראלית) ואברהם גרנט (מאמן צ'לסי בעבר וקבוצת ווסטהאם בהווה) שאימנו את הנבחרת בעבר לא הצליחו איפה שהצרפתי עכשיו נכשל.
אז מה עושים:
מתמקדים בבסיס, בנוער, בילדים. הבעיה הגדולה שלנו שאין חשיבה לטווח ארוך, החשיבה היא תמיד לטווח קצר על הנבחרת הבוגרת ולכן לא משקיעים בנוער ובילדים את המשאבים המתאימים בשביל לקצור את הפירות אחר כך.
כמוני וכמוך
כולם כל הזמן מדברים על כושר ירוד של השחקנים ועל פיזיות ירודה לעומת האירופיים החסונים שלא מפסיקים לרוץ.
אבל הם מסתכלים טוב טוב בטלוויזיה, מבחינים שהם בני אדם בדיוק כמונו, ופיזיות וכוח סיבולת אלו דברים שניתן לשנות ע"י תוכניות עבודה מגיל צעיר.
אין מתקנים
בארץ חסרים מתקנים באיכות גבוהה, חסרים מאמנים ברמה גבוהה שיוכלו לתת מהניסיון שלהם. משום מה, התחושה אצל רוב המאמנים הבכירים בארץ שלאמן נערים וילדים זה פחיתות כבוד, אולי תמרוץ בשכר הולם, יוכל לשכנע מאמנים מנוסים לקדם את דור העתיד.
חינוך למקצוענות
כדורגל הוא מקצוע לכל דבר וצריך להתייחס אליו ברצינות.
מעל לכול צריך לחנך את הילדים למקצוענות, לעבודה קשה על המגרש ומחוצה לו, כי המציאות היום מראה שהמקצוענות בארץ כמעט ולא קיימת ולכן גם ההישגים הם דלים בהתאמה.
החדשות הן שאם לא יתבצע שינוי מחשבתי ומערכתי, הנבחרת תמשיך להרוס לנו את הבריאות ולא תגיע לעולם לטורניר גדול, אם רוצים להתקדם בספורט בכלל צריך להשקיע בעתיד שזה אומר בילדים שלנו.
